AIG חברה לביטוח בע"מ נ' דדי ואח'

פסק דין

לפני תביעה בגין נזקי רכב עקב תאונה מיום 25/05/12.

עובר לתאונה עמד רכב התובעים מאחורי קו עצירה בכביש יציאה מקיבוץ, כאשר רכב הנתבעים 1 ו – 2 (להלן: "המאזדה") נסע בנתיב משמאלו, ואילו רכב הנתבעים 3 ו – 4 (להלן: "מיצובישי") הגיע מהנתיב הנגדי לנתיב נסיעת המאזדה במטרה לפנות שמאלה, לכניסה לקיבוץ.

בנוסף עלה מהעדויות כי מדובר בכביש צר, בו נתיב נסיעה אחד בכיוון נסיעת המאזדה ואחד בכיוון נסיעת המיצובישי.

1.נהג התובעים העיד כי בעומדו בקו העצירה, הבחין במיצובישי מגיעה מימינו במטרה לפנות שמאלה, כשהיא עומדת. לאחר מכן הסיט את מבטו מהכביש, שמע חבטה ואז הבין כי למעשה נפגע ע"י המאזדה שהגיעה משמאלו.

2.נהג המאזדה טען כי נסע בנתיב נסיעתו, הבחין ברכב התובעים עומד מימינו לפני קו העצירה, כאשר המיצובישי הגיעה מהנתיב מולו בניסיון לפנות שמאלה ונעצרה תוך חסימת נתיב נסיעת המאזדה. נהג המאזדה ניסה לבלום את רכבו ולתמרן ימינה על מנת לעבור בין רכב התובעים מימינו והמיצובישי משמאלו, אך פגע במיצובישי וברכב התובעים.

3.נוסע, אשר ישב ברכב המאזדה מאחור מימין, הצהיר כי לא הבחין בנעשה במקום קודם לתאונה, אך שמע את הנוסע שישב ליד נהג המאזדה מזהיר אותו וצועק : "הוא חותך אותך", אז הרים את ראשו והבחין במיצובישי מבקש לפנות שמאלה לכניסה לקיבוץ.

4.נהג המיצובישי הצהיר כי עצר ועמד מספר שניות בצומת לפני הפניה שמאלה, ואז הבחין במאזדה מגיעה מולו וסוטה לנתיב נסיעתו. הנהג הצהיר כי שדה הראיה מכיוון נסיעת המאזדה המגיעה בירידה מוגבל, ובהתאם גם שלו. נהג המיצובישי כלל לא הבחין ברכב התובעים.

5. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם, בעדויות שבפני ובמוצגים שהוגשו, להלן החלטתי:

א.אין חולק כי זכות הקדימה נתונה היתה לרכב המאזדה והיה על נהג המיצובישי, אשר ביקש לפנות שמאלה בצומת, ליתן לרכב המאזדה את זכות הקדימה.

נהג המיצובישי הצהיר כי עמד בנתיב נסיעתו עובר לתאונה. נהג המאזדה למעשה טען, הן בעדותו והן בהודעותיו במשטרה, כי רכב המיצובישי נכנס למסלול נסיעתו ונעצר קודם לתאונה באופן שלא איפשר למאזדה מעבר חופשי בנתיב נסיעתה. אני מקבלת את הצהרת נהג המאזדה לענין זה. נהג המיצובישי אישר בחקירתו הנגדית כי עמד בזווית קלה שמאלה. נהג התובעים אומנם הסיט מבטו מהכביש לאחר שהבחין ברכב המיצובישי עוצר, אך העיד כי המיצובישי "באה לפנות שמאלה", "או שהוא התחיל להיכנס או לא , אני לא יודע". מטרת נהג המיצובישי היתה לפנות שמאלה ואני מקבלת את טענת נהג המאזדה כי נהג המיצובישי החל בכניסה לפניה שמאלה תוך שהוא בולט לתוך נתיב נסיעת המאזדה.

גם מוקד הנזק ברכב המיצובישי יכול להתיישב עם גירסה זו.

ב.יצוין כי נהג המיצובישי כלל לא הבחין ברכב התובעים, והדבר מתיישב עם מסקנתי כי לא נתן שימת לב מספקת לנעשה בצומת, בטרם החל פנייתו אליה. הגם שעליו ליתן קודם זכות קדימה לרכב המגיע מנתיב נסיעת המאזדה, הרי עליו לוודא כי הצומת פנוי לשם פנייתו שמאלה גם ממקום עמידת רכב התובעים. נהג התובעים אכן הבחין ברכב המיצובישי, אך נהג המיצובישי, כאמור, לא הבחין ברכב התובעים.

ג.אני קובעת כי התאונה התרחשה כך שרכב המיצובישי עצר תוך הטיית רכבו שמאלה, החל לפנות שמאלה ונעצר משהבחין במאזדה, כשהוא חוסם בחלקו את נתיב נסיעת המאזדה. בעשותו כן, הרי נכנס לצומת לא פנוי והציב מכשול בפני נהג המאזדה.

ד.יחד עם זאת, נהג המאזדה אישר כי מכיוון נסיעתו קיים היה שדה ראיה תקין. הוא נהג, לדבריו, במהירות כ – 65 קמ"ש, אך הבחין ברכב המיצובישי רק במרחק של כ – 15 מ' מהצומת. סבורני כי היה על נהג המאזדה לשים ליבו לתנאי הדרך, והגם שזכות הקדימה נתונה היתה לו, הרי בנסיעה בכביש צר בקירבה לצומת, היה עליו להאט את מהירות נסיעתו ולהבחין ברכב המיצובישי מבעוד מועד.

בנסיבות אלה אני מייחסת לנהג המיצובישי אחריות להתרחשות התאונה בשיעור 90% ולנהג המאזדה אחריות בשיעור 10%.

6. התובעים העמידו תביעתם ע"ס 6,943 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום 30/05/12. לכך יש להוסיף את אגרת המשפט בסך 365 ש"ח, שכר העד מטעמם בסך 400 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 1,250 ₪.

לפיכך, אני מחייבת את הנתבעים 1 ו - 2, באמצעות הנתבעת 2, לשלם לתובעים סכום המהווה 10% מהסכומים המפורטים לעיל. כן אני מחייבת את הנתבעים 3 ו – 4 , באמצעות הנתבעת 4, לשלם לתובעים סכום המהווה 90% מהסכומים המפורטים לעיל.

התשלום יבוצע בתוך 30 יום מהיום.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.